Special 1#: extreme long EP's. The Barghest O’ Whitby by My Dying Bride VS Faustian Echoes by Agalloch
אין ספק בכלל שהיצירה המתקדמת הזאת לקחה את עולם המוזיקה כפי שהכרנו אותו עד היום, למקום אחר, חדש ומסקרן, שאינו מוכר לדור הישן. הוכחה חותכת לכך תהיה גישתם השונה והמפתיעה של המוזיקאים החדשים, שכעת נחשפים בתחום. אחת ההתפתחויות בעלות ההשלכות החשובות ביותר תהיה בהכרח טרנד התפרקותן של הלהקות. שהחל בשנת 2010, היות ולהקה היא קבוצה המאוגדת סביב נושא, וכעת בימינו לכל אינדיבידואל יוצר יש שלל נושאים להתעמקות מכלה. בהתאם לכך נזנחים גם הפורמטים ומבני האלבומים שהיו בשימוש תעשיית המוזיקה בשנים קודמות.
האלבום כולו מורכב מרצועה אחת בחלק יחיד, באורך 27 דק'. הוא נכתב באופן בלעדי על ידי סולן הלהקה, אארון סטיינת'ורפ, בהתבססותו על סיפורי עם עתיקים מאזור מולדתה של הלהקה, יורקשייר שבאנגליה.
העלילה מגוללת את קורותיו של המקביל המקומי ל"כלבם של בני בסקרוויל". ספרו הידוע של קונן דויל.
ואפשר בקלות לראות את ההשפעות הניכרות של הספרות התקופתית המקומית על הליריקה שכתב סטיינת'ורפ. אשר אף עשה עריכה אומנותית למחצה לתצלום של כלבו של האמיש גלנקרוס, גיטריסט הלהקה, לצורך עטיפת האלבום.
כעבור חצי שנה. ביוני 2012, להקת Agalloch (על שם עץ השרף הצפוני) האמריקנית ממדינת אורגון, הוציאה מיני אלבום בשם"Faustian Echoes" . הלהקה מתאפיינת בסגנון נגינה ייחודי לה בלבד, והיוותה את אבן היסוד בהתפתחות מוזיקת הנאו פולק, האוונגרד מטאל, והדום והבלאק מטאל הפרוגרסיבי, של תחילת המילניום. בעיקרו של דבר המוזיקה נשמעת כבלאק מטאל אטמוספירי, חורפי במיוחד, המכיל אלמנטים של פוסט-רוק ונגיעות של מוזיקת פולק מקומית מתרבויות שונות.
הלהקה הוציאה את האלבום"Faustian Echoes" כמעט מיד לאחר הופעתה הנדירה ברידינג בת"א בנובמבר 2011, וכך, היות והם ממעיטים להופיע אפילו במולדתם, הצליחו למגנט אל עצמם באופן גורף את קהל המאזינים בארץ.
האלבום מכיל יצירה יחידה, בשני חלקים, באורך 21 דק'. זוהי היצירה הארוכה ביותר שנכתבה על ידי הלהקה אי פעם והיא הופקה על ידי חברת ההקלטות העצמאית של הלהקה Dämmerung Arts.
השיר מבוסס על דיאלוג בין הדמויות הראשיות במחזהו הנודע של יוהאן וולפגנג פון גתה "פאוסט", והליריקות נלקחו ישירות מתרגומו הרשמי לאנגלית.
יוצרים רבים התבססו ביצירותיהם על מחזהו של גתה, אך ניתן בהחלט לשבץ את יצירתה של Agalloch בין שלוש הגדולות ביותר; ספרו של תומאס מאן "דוקטור פאוסטוס", טרילוגיית הסרטים הגרמנית, בבימוי אישטוואן סאבו ההונגרי, וספרו של מיכאיל בולגקוב "האמן ומרגריטה".
קודם ליצירתו של גתה, נכתב ופורסם רק הספר העממי משנת 1587המבוסס על דמותו האמיתית של ד"ר פאוסט, אשר מעט מאוחר יותר עבר עיבוד למחזהו הטראגי של המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו, "דוקטור פאוסטוס". המחזה מגולל את סיפורו המפוקפק והמסתורי משהו של הפרופסור אשר התמכר לכישוף וכתוצאה מכך מכר את נשמתו לשטן.
האגדה העממית צברה תפוצה במהירות רבה היות ולוותה בתסיסה הרוחנית של תקופת הרנסאנס באירופה, על רקע התפתחות הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר.
בתהליך הקלטתו של האלבום, הלהקה שמה לעצמה מטרה עיקרית להרחיב את יצירתו של גתה לכלל עולם סיפור חופשי, שבו תיתכן המשכיותה של העלילה דהיינו הרהוריו הפילוסופיים של האדם החושב על מהותה של ההפרדה בין טוב ורע, התכחשותו של האדם לטבעו הרע או האנוכי, ומקומו ביקום האינסופי והנשגב.
לצורך עטיפתו של האלבום שימשה יצירתו של הצייר והבמאי הידוע; סלבדור דאלי "קריאת פאוסט".
בעוד אשר Agalloch התבססו על יצירה ספציפית – My Dying Bride מגיעים מאזור נחשב מאוד ובעל וותק מבחינות תרבותיות רבות, יורקשייר שבאנגליה, העיר שכנראה הביאה להיסטוריה יותר אמנים מכל אזור אחר באנגליה. מסופרים כמו בראם סטוקר (דרקולה) והאחיות ברונטה (ג'יין אייר, אנקת גבהים), ועד מוזיקאים מודרניים כגון דיוויד בואי.
אפילו בתקופות קדומות היה האזור מקום משכנם של יוצרים רבים כמו המלומד המשפיע אלקואין והמשורר האנגלו-סקסי קאדמון. בנוסף שימש האזור כאחד משדות הקרב הראשיים והיה גם העקוב מדם שבהם, במלחמת האזרחים האנגלית "מלחמת השושנים".
בכל רחבי אירופה ניתן למצוא איזכורים לפולקלור כפרי מקומי המספר על רוחות, פיות וישויות אפלות.
באלבומם המיוחד יצרה הלהקה משהו הדומה בתחושות שהוא מעורר לסיפורי העם העתיקים הללו. סיפור מקומי מופלא על אודות כלב שחור ענק, המזדחל בביצות מסביב לעיירה רדופת ההיסטוריה, בחיפוש אחר נקמה מעורפלת, בעודו מייצג סכנה נושנה המנהלת ציד רוחני בדמות שדית. בעלת פילוסופיה לועגת המרמזת על חטאים מתועבים והאשמה מופשטת.
Agalloch. לעומת זאת. מסתמכת ב"Faustian Echoes" בעיקר על השפעות ליריות ישירות מן המחזה, כמו האלגוריה העוצמתית והמרתקת, אשר טמונה בטריולוג, שמובא בהקדמת התאטרון למחזה של גתה, המתנהל בין האמרגן, הבדחן והמשורר בשאלת מהותו של התיאטרון.
האלבום חודר. מן הפתיחה המלנכולית, מבעד להצהרות המקאבריות משהו והמורבידיות בחלקן – מתוך מפגן המילים הארכאיות שמעוררות כמו-זיכרונות מתקופת אינקוויזיציה אפלה ולוהטת, ואל עומקו של סיום תהומי ומיוסר.
וכמהות אחרונה, נגיעה חודרת אל תוככי שאלות אנושיות, קיומיות באופן נצחי.
האלבום מבוצע בליווי המסורתי של ריפים טבעיים, אורכים וחוזרים, והללו לכל הפחות יפתחו תופת לוהבת בנפשו של מאזין קשוב. ומאופיין באפקטים מעצבי אווירה, המדמה מרתף עינויים או תא מאסר במגדל אימים. השירה בו מבוצעת באופן מושלם ומצליחה להעביר באופן מוחלט ותמציתי את חווית המחזה עצמו.
המוזיקה ב"The Barghest O’ Whitby" מעבירה רגש תפל ועבש בפריטות נסחבות ומתמשכות, כבד וצורם, אך עם זאת לא חסר הרמוניה, בתופים. השירה מעוררת תדמית דמיונית של משהו נורא, רטוב, לוטה בעלטה, המרחרח אל תוך הליל. ולאחר האזנה חוזרת של האלבום, כאשר מסתכלים בעטיפתו האוונגרדית, אפשר כמעט ולחזות בתנועה.
האלבום מבוסס המחזה של Agalloch יהווה ללא ספק שיעור תרבותי חשוב לדורות הבאים. הוא מעביר מסרים אקטואליים מן העבר, אל עידננו המודרני – הכול מבעד לכישוף הממכר המוכר לנו רק כמוזיקה.
בסיכומו של דבר, אפשר בהחלט לומר כי הכיוון האומנותי החדש בו החלו להתפתח המוזיקאים של ימינו, מניב תוצאות מעשירות, ומעוררות השראה אשר בבירור מניחות את הדעת.
אפילו בתקופות קדומות היה האזור מקום משכנם של יוצרים רבים כמו המלומד המשפיע אלקואין והמשורר האנגלו-סקסי קאדמון. בנוסף שימש האזור כאחד משדות הקרב הראשיים והיה גם העקוב מדם שבהם, במלחמת האזרחים האנגלית "מלחמת השושנים".
בכל רחבי אירופה ניתן למצוא איזכורים לפולקלור כפרי מקומי המספר על רוחות, פיות וישויות אפלות.
באלבומם המיוחד יצרה הלהקה משהו הדומה בתחושות שהוא מעורר לסיפורי העם העתיקים הללו. סיפור מקומי מופלא על אודות כלב שחור ענק, המזדחל בביצות מסביב לעיירה רדופת ההיסטוריה, בחיפוש אחר נקמה מעורפלת, בעודו מייצג סכנה נושנה המנהלת ציד רוחני בדמות שדית. בעלת פילוסופיה לועגת המרמזת על חטאים מתועבים והאשמה מופשטת.
Agalloch. לעומת זאת. מסתמכת ב"Faustian Echoes" בעיקר על השפעות ליריות ישירות מן המחזה, כמו האלגוריה העוצמתית והמרתקת, אשר טמונה בטריולוג, שמובא בהקדמת התאטרון למחזה של גתה, המתנהל בין האמרגן, הבדחן והמשורר בשאלת מהותו של התיאטרון.
האלבום חודר. מן הפתיחה המלנכולית, מבעד להצהרות המקאבריות משהו והמורבידיות בחלקן – מתוך מפגן המילים הארכאיות שמעוררות כמו-זיכרונות מתקופת אינקוויזיציה אפלה ולוהטת, ואל עומקו של סיום תהומי ומיוסר.
וכמהות אחרונה, נגיעה חודרת אל תוככי שאלות אנושיות, קיומיות באופן נצחי.
האלבום מבוצע בליווי המסורתי של ריפים טבעיים, אורכים וחוזרים, והללו לכל הפחות יפתחו תופת לוהבת בנפשו של מאזין קשוב. ומאופיין באפקטים מעצבי אווירה, המדמה מרתף עינויים או תא מאסר במגדל אימים. השירה בו מבוצעת באופן מושלם ומצליחה להעביר באופן מוחלט ותמציתי את חווית המחזה עצמו.
המוזיקה ב"The Barghest O’ Whitby" מעבירה רגש תפל ועבש בפריטות נסחבות ומתמשכות, כבד וצורם, אך עם זאת לא חסר הרמוניה, בתופים. השירה מעוררת תדמית דמיונית של משהו נורא, רטוב, לוטה בעלטה, המרחרח אל תוך הליל. ולאחר האזנה חוזרת של האלבום, כאשר מסתכלים בעטיפתו האוונגרדית, אפשר כמעט ולחזות בתנועה.
האלבום מבוסס המחזה של Agalloch יהווה ללא ספק שיעור תרבותי חשוב לדורות הבאים. הוא מעביר מסרים אקטואליים מן העבר, אל עידננו המודרני – הכול מבעד לכישוף הממכר המוכר לנו רק כמוזיקה.
בסיכומו של דבר, אפשר בהחלט לומר כי הכיוון האומנותי החדש בו החלו להתפתח המוזיקאים של ימינו, מניב תוצאות מעשירות, ומעוררות השראה אשר בבירור מניחות את הדעת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
:My Dying Bride band members
Aaron Stainthorpe — vocals
(Andrew Craighan — guitar (ex- Abiosis
(Hamish Glencross — guitar (Driftwood, Seer's Tear, Apocalypso, Vallenfyre
Lena Abé — bass
(Shaun "Winter" Taylor-Steels — drums (Vestige of Virtue, ex- Anathema
(Shaun Macgowan — violin and keyboards (Nightshadows Lament, ex- Narcotic Death
.Labels: Peaceville Records
:Agalloch band members
(John Haughm − vocals, guitar, drums (ex-Sculptured, ex-Nothing, ex-Uncomposing, ex-Pessimyst
(Don Anderson − guitar (Sculptured, Nothing, ex-Darling, ex-Necropolis
Jason William Walton − bass guitar (Especially Likely Sloth, ex-Subterranean Masquerade, Sculptured, Nothing, ex-Susurrus Inanis)
(Aesop Dekker − drums (ex- Ludicre, Worm Ouroboros
.Labels: The End, Vendlus, Profound Lore
R.i.P
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה