Copying Beethoven 2006.

"להעתיק את בטהובן" סרטה של הבמאית אניישקה הולנד, ע"פ תסריט מאת סטפן ג'יי ריבל וכריסטופר ווילקנסון, הופק ע"י חברת מטרו-גולדן-מאייר, ועוסק בהיסטוריה בדיונית המתארת את ימיו האחרונים של המלחין האגדי לודוויג ואן בטהובן, ובסימפוניה התשיעית שלו שכתיבתה הושלמה בשנת 1824.

מדובר כביכול בסיפור אהבה הנרקם בין בטהובן (אד האריס) לבין האסיסטנטית הצעירה שלו, אנה הולץ (דיאן קרוגר), הנקראת לסייע לו בעבודתו, ומתרחש בוינה של המאה ה-19. זהו כמובן סיפור פיקטיבי, חסר כל ערך היסטורי.

בטהובן, שלקה במחלה קשה שגרמה להתחרשותו, מערים קשיים על הסטודנטית הצעירה, הוא מוצג כאדם גס, וולגרי וקשה לניהול. ביתו מלוכלך, שורץ עכברים, וכך גם הוא, סוג של שיכור הולל. עם זאת כישרונו האדיר והכריזמה שלו, גורמים לאנה להמשך אליו ולדבוק בו.

אפשר להכביר פרטים, ולספר את הסיפור כולו, אבל זה לא העניין בסרט, הסיפור לא ממש חשוב, וגם לא מאוד מעניין. הנקודה המרכזית היא המוזיקה והיצירה עצמה, אולי זו הסיבה שההתרחשות דלה יחסית, בעוד שכעשר דקות שלמות מוקדשות להשמעת הבכורה של הסימפוניה התשיעית, ועוד זמן רב לדיאלוגים על אופי היצירה והקשר לאלוהים.

עיקר העניין שמצאתי בסרט הם דיאלוגים על מהותו של אומן ומניעי היצירה, כמו זה המובא בסצינה הכוללת את חברה של אנה הולץ, הארכיטקט מרטין באוור. בשיחה זו שואל בטהובן: "האם אתה אומן?" באוור עונה: "מהו  אומן?" "אמן הוא מישהו שלמד לבטוח בעצמו", משיב המלחין. בטהובן טוען שיצירתו של באוור חסרת חיים ותשוקה, ומייד לאחר מכן הורס במו ידיו את דגם הגשר שבנה, "התחל מחדש מתוך הזעם והתשוקה שאתה חש כעת", אומר בטהובן, "כך צריך אמן ליצור, מתוך סערת רגשות".

בטהובן מאמין שכישרון היצירה ניתן לו מאלוהים, הוא אדם דתי, כמו כן הוא מאמין שאנה נשלחה אליו כמתנת שמיים, כדי לסייע לו לסיים את יצירתו האחרונה. "מוזיקה היא שפת האלוהים", "אנו המוזיקאים קרובים לאלוהים יותר מכל אדם אחר" - דבריו. דווקא בשל חירשותו מאמין המלחין שזה הייעוד שלו, לטענתו, אלוהים צועק לתוך אוזניו.

אד האריס מגלם את דמות המלחין המזדקן באופן נפלא, ויש הטוענים ששווה אוסקר, גם דיאן קרוגר מגלמת דמות משכנעת, עדינה אך חזקה ונחושה, למרות השוביניזם של רוח התקופה, המוצג בסרט.

הסרט זכה לביקורות מעורבות, חיוביות בעיקר.

בתחילה חששתי שמדובר בדרמה רומנטית, תקופתית, ז'אנר השנוא עליי במיוחד, אך נוכחתי לדעת שהסרט אכן עוסק בעיקר במוזיקה ובמהות היצירה, ולא ברומנים שטחיים ומשעממים. דווקא בגלל העיסוק בנושא המדויק הזה, החוסר בתסריט עמוס והכברה בפרטים, נהניתי מהסרט מאוד, ואני אף ממליצה עליו, במיוחד לחובבי מוזיקה קלאסית, וקלאסיקה באופן כללי.

.Chen Eberhardt

Sidereus Nuncius \ studio album by Apocynthion

הלהקה הספרדית Apocynthion הוקמה במדריד בשנת 2010. מדובר בלהקת "בלאקגייז" (ז'אנר שהחל בצרפת עם להקות דוגמת Alcest, בעל סאונד של בלאק מטאל אטמוספרי מרוכך וחלומי), וזהו אלבום הסטודיו הראשון שלה.

משמעות השם "Apocynthion" היא הנקודה בה לווין הנמצא במסלול סביב הירח נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מן הירח. שמו של האלבום Sidereus Nuncius"" קרוי על שמו של ספר אסטרונומיה שנכתב בלטינית, ע"י גלילאו גליליי ב-1610.

המוטיב האטמוספרי שולט גם בליריקה וכמובן במוזיקה עצמה, לאורך כל היצירה, ומשרה הרגשה חלומית של ריחוף בחלל או שהייה מתמשכת בתוך תווך של אבק כוכבים, הייתי אומרת שיש פה משל לחוויה חוץ גופית, או השפעה של חומרים פסיכו-אקטיביים, אבל זה כבר נתון לפירושו של המאזין המשכיל, שהרי יצירת אומנות ניתנת לפירושים שונים ומגוונים, וזה היופי שבה.

האלבום נפתח ברצועה " ,"Tycho Magnetic Anomaly Oneקטע אינסטרומנטלי וחלומי של כמעט שתי דקות. השם אגב, מתאר הפרעה אסטרופיזית המובאת ברומן אודיסאה בחלל, מאת ארתור סי קלארק.

מיד אחריו מגיעה הרצועה "Redshift", שאורכה כעשר דקות. ההתחלה נשמעת כמעט כמו שיר לכת, מתוך מסע, וכך גם המילים:

"Originating a beginning of the journey,

Crossing these invisible boundaries.

Raising my retinas to infinity,

And finding so small possibilities"

לאחר מכן מגיע שלב הדיסטורשיין, האופייני לז'אנר האטמוספרי, והשזור לאורך כל האלבום.

רצועות 3 ו-4 זוכות לשם: "Nothing Important Happened Today" חלקים 1 ו2. הן מאופיינות בסאונד יותר כבד ועם זאת מלודי להפליא.

ושוב כמתוך חלום, קטעים שקטים ולחישות מופרים בפתאומיות על ידי דיסטורשיין וגרנטינג, וחוזר חלילה, יקיצה פתאומית וחזרה לריחוף.

הרצועה החמישית MDSCC"" שאורכה כמעט עשר דקות, היא האהובה עליי באלבום, בשלב הזה במסע, נמצא הנווט עמוק בחלל, עמוק בנבכי המסע, או באנאלוגיה, שקוע עמוק בתת המודע שלו, במקביל ובהתאמה, הסאונד כבד יותר, אינסטרומנטלית ווקאלית כאחד.

רצועה 6 קיבלה את נקודת הציון "33.675° N, 106.475° W" והיא קטע אינסטרומנטלי רגוע יותר, הכולל חילופי דברים, המזכירים את הקטע הפותח את האלבום.

השיר שמסיים את האלבום נקרא " "Redux ואורכו כ-15 דקות. הוא מתחיל שוב באופן שקט, ומלנכולי, ועובר בהמשך לסאונד כבד יותר, דומה למדי לרצועה השניה באלבום. המסע מגיע לסיומו במילים:

"Breaking this particles of inert matter

to which we might call existence.

To regenerate each of these gaps

"...that can never be filled with hope

כחובבת מטאל על כל סוגיו, האזנתי לאחרונה ללהקות רבות מז'אנר הבלאק אטמוספרי, ואני חייבת לציין שאהבתי מאוד את האלבום, הייתי מגדירה אותו כיצירת אומנות, בעיקר כי ניכרת חשיבה מעמיקה בכתיבת המילים ובחירת השמות, הושקעה כאן חשיבה בכל פרט ופרט, ודבר זה תמיד מביא יצירה אומנותית למשהו כולל ושלם, צעד נוסף בדרך להשגת שלמות. גם המוזיקה לא מאכזבת, ניכרת יכולת טכנית גבוהה הן אינסטרומנטלית והן ווקאלית. הייתי מעוניינת לשמוע בחומרים הבאים של הלהקה שילוב אינסטרומנטלי של פסנתר, שיכול להביא עומק חדש ומלודיה נוספת. בהחלט מדובר בלהקה מבטיחה, ואשמח לשמוע בעתיד חומרים נוספים ופריצת דרך לקהל מגוון יותר.

.Chen Eberhardt