Copying Beethoven 2006.

"להעתיק את בטהובן" סרטה של הבמאית אניישקה הולנד, ע"פ תסריט מאת סטפן ג'יי ריבל וכריסטופר ווילקנסון, הופק ע"י חברת מטרו-גולדן-מאייר, ועוסק בהיסטוריה בדיונית המתארת את ימיו האחרונים של המלחין האגדי לודוויג ואן בטהובן, ובסימפוניה התשיעית שלו שכתיבתה הושלמה בשנת 1824.

מדובר כביכול בסיפור אהבה הנרקם בין בטהובן (אד האריס) לבין האסיסטנטית הצעירה שלו, אנה הולץ (דיאן קרוגר), הנקראת לסייע לו בעבודתו, ומתרחש בוינה של המאה ה-19. זהו כמובן סיפור פיקטיבי, חסר כל ערך היסטורי.

בטהובן, שלקה במחלה קשה שגרמה להתחרשותו, מערים קשיים על הסטודנטית הצעירה, הוא מוצג כאדם גס, וולגרי וקשה לניהול. ביתו מלוכלך, שורץ עכברים, וכך גם הוא, סוג של שיכור הולל. עם זאת כישרונו האדיר והכריזמה שלו, גורמים לאנה להמשך אליו ולדבוק בו.

אפשר להכביר פרטים, ולספר את הסיפור כולו, אבל זה לא העניין בסרט, הסיפור לא ממש חשוב, וגם לא מאוד מעניין. הנקודה המרכזית היא המוזיקה והיצירה עצמה, אולי זו הסיבה שההתרחשות דלה יחסית, בעוד שכעשר דקות שלמות מוקדשות להשמעת הבכורה של הסימפוניה התשיעית, ועוד זמן רב לדיאלוגים על אופי היצירה והקשר לאלוהים.

עיקר העניין שמצאתי בסרט הם דיאלוגים על מהותו של אומן ומניעי היצירה, כמו זה המובא בסצינה הכוללת את חברה של אנה הולץ, הארכיטקט מרטין באוור. בשיחה זו שואל בטהובן: "האם אתה אומן?" באוור עונה: "מהו  אומן?" "אמן הוא מישהו שלמד לבטוח בעצמו", משיב המלחין. בטהובן טוען שיצירתו של באוור חסרת חיים ותשוקה, ומייד לאחר מכן הורס במו ידיו את דגם הגשר שבנה, "התחל מחדש מתוך הזעם והתשוקה שאתה חש כעת", אומר בטהובן, "כך צריך אמן ליצור, מתוך סערת רגשות".

בטהובן מאמין שכישרון היצירה ניתן לו מאלוהים, הוא אדם דתי, כמו כן הוא מאמין שאנה נשלחה אליו כמתנת שמיים, כדי לסייע לו לסיים את יצירתו האחרונה. "מוזיקה היא שפת האלוהים", "אנו המוזיקאים קרובים לאלוהים יותר מכל אדם אחר" - דבריו. דווקא בשל חירשותו מאמין המלחין שזה הייעוד שלו, לטענתו, אלוהים צועק לתוך אוזניו.

אד האריס מגלם את דמות המלחין המזדקן באופן נפלא, ויש הטוענים ששווה אוסקר, גם דיאן קרוגר מגלמת דמות משכנעת, עדינה אך חזקה ונחושה, למרות השוביניזם של רוח התקופה, המוצג בסרט.

הסרט זכה לביקורות מעורבות, חיוביות בעיקר.

בתחילה חששתי שמדובר בדרמה רומנטית, תקופתית, ז'אנר השנוא עליי במיוחד, אך נוכחתי לדעת שהסרט אכן עוסק בעיקר במוזיקה ובמהות היצירה, ולא ברומנים שטחיים ומשעממים. דווקא בגלל העיסוק בנושא המדויק הזה, החוסר בתסריט עמוס והכברה בפרטים, נהניתי מהסרט מאוד, ואני אף ממליצה עליו, במיוחד לחובבי מוזיקה קלאסית, וקלאסיקה באופן כללי.

.Chen Eberhardt